<h1>ארחות חיים הלכ' סעודה סימן כ"ז</h1>
<h2>דף לז:</h2>
וכתבו הגאונים ז"ל כי כשאדם קובע סעודתו על כמה מאכלים שעושין מעיסה בין שבלילתה עבה בין רכה אע"פי שאין דרך קביעות בכך מברך המוציא ושלש ברכות אחר שהוא קובע עליהם. והר"י זקן ז"ל כתב שאין הקביעות מועיל בכל דבר אלא על דברים שהם ראויים להיות מזון כגון פת הבאה בכסנין שהוא פת המתובל בתבלין. והר' אשר פי' פת הבאה בכסנין פת הבא' בעבור כסיסה ולא לרעבון והוא פת עשויה בתבלין ותרגום של נקודים של אשת ירבעם כסנין. ונ"ב כי לכך נקראו נקודים לפי שהבשמים נראין שם נקודים נקודים וי"מ שעושין מן העיסה כביצים ומכניסין לתוכם שקדים ודבש ומיני מתיקה וכן פי' הרשב"א ז"ל. וכגון לחמניו' שקורין אובלי"אש וברצדי"לש וכגון נהמא דהנדקי שהוא בצק שצולין אותו בשפוד ומטגנין אותו בשמן וביצים וביוצא בדברים אלו ודאי מועיל בהם הקביעות לפי שהם דברים הראויים למזון ומברכין עליהם המוציא וג' ברכות. ודווקא כי קבע עלייהו מעיקרא הא לא קבע מברך במ"מ ואי לא אכיל אלא מעט מברך עליהם מעין ג'. ואם אכל מהם כשעור שאחרים קובעין עליו סעודה אעפ"י שלא בירך לפניו המוציא מברך בסוף ג' ברכות וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל. אבל באלו הרקיקין הדקין ביותר שעושין בין שני ברזלים הנקראי' ניבל"אש ואין קביעותם קבע אין מברכין עליהם רק במ"מ שאין קביעות אכילה בהם כלל. וכן נראה דעת הרשב"א ז"ל. והרמב"ם ז"ל כתב שבכל הדברים האלו אם אחרים קובעים עליהם אף על פי שהוא אינו קובע חייב לברך ואם אחרים אינם קובעים אעפ"י שהוא קובע אינו כלום לפי שבכל אלו הולכים אחר הרוב ובטלה דעתו אצל כל אדם. והר' דוד בר לוי ז"ל כתב בכל הני דאמרינן כגון קרפו"לש טפיל"ש צנו"אש סנייט"ן ניבל"אש אובילא"ש ופרטולא"ש וברצדילא"ש וכל הדברים שעושין אותן בביצים ומתבלין אותם כיון דחזינן בהו פלוגתא מספיקא עבדינן בהו במ"מ ולבסוף ברכה מעין שלש שאין דרך אדם לקבוע סעודתו על אלו הדברים ולמילתא דלא שכיחא לא גזרינן. מיהו אם קבע סעודתו עליהם כיון דהלכה כר' יוחנן עביד בהו נטילת ידים והמוציא שכל דבר שמברכין המוציא צריך נטילת ידים תחלה וברכת המזון לבסוף. והרשב"א כתב ואותם פרטולא"ש ודאולא"ש כיון דאית בהו תוריתא דנהמא מברכין עליהן המוציא וחייבות בחלה וכן כתבו בתוספות וצ"ע בההיא דפרק כל שעה.
